בן צביה ושמעון, נולד ביום ה' בחשוון תרפ"ה (2.11.1924) בירושלים. סיבות מיוחדות הביאו לכך שלא גדל בחיק המשפחה ודודתו דאגה לו וטיפלה בו. הוא סיים את בית-הספר העממי בכפר הילדים שפיה ועשה שנה אחת נוספת בהכשרה ביגור. מנוח הקדים להתבגר ושאף לעצמאות בחיים ואי-תלות בזולתו, אך בתוך-תוכו נשאר נער רך, המשתוקק לחיק הורים. מנוח עבד בחברת האשלג בצפון ים-המלח, אהב את העבודה והתמסר לה. הוא התמחה במסגרות, ביציקה ובבנאות.

בימי מלחמת-העולם השנייה שירת בצבא הבריטי ועשה את המסע ממצרים ועד קצה מדבר לוב. במכתביו הביתה הביע את געגועיו אל הארץ, שהיתה לו ל"בית", במקום בית-משפחה שלא היה לו.

במלחמת-העצמאות שירת  בחיל שריון ובאחד הגדודים של חטיבת "גבעתי" ויצא בשלום מסכנות רבות. בהפוגה הראשונה שירת בחיל-המצב בכפר בית דראס, שהשתתף בכיבושו.

ביום א' בתמוז תש"ח (8.7.1948), יום לפני תום ההפוגה, נהרגו הוא וחבריו בהגנת בית דראס, בעת התקפה של חיילים סודניים, תוך הפרת ההפוגה. מנוח הובא למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בבאר טוביה.